החלטה בתיק בש"א 3881/06

א.        כללי

בפני בקשה לביטול החלטה מיום 16.1.06, מכוחה בוטל צו עיכוב ביצוע פינוי דירה, שהושת על המבקשת ביום 16.11.06. המבקשת עותרת בבקשה זו להשיב את צו עיכוב ביצוע הפינוי על כנו.

ב.     העובדות

1.         ביום 17.7.06 הורה בית משפט לענייני משפחה באשדוד בתמ"ש 012353/04 (על ידי כב' השופטת גולן), על סילוק ידה של המבקשת מדירה, נשוא הבקשה, אשר הזכויות בה קנויות למשיב.

על החלטה זו בקשה המבקשת להשיג, באמצעות שתי בקשות שהגישה ביום 3.10.06 בבית משפט זה: האחת, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ולחלופין, הגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 3859/06). יצוין, כי בניגוד לאמור על כריכת הבקשה, כי זו הוגשה כאמור בתאריך 3.10.06 - על גבי הבקשה מופיע מועד הגשה שונה - ביום 15.10.06. הבקשה השנייה עניינה, עיכוב ביצוע הליכי פינוי, נשוא החלטת בית משפט קמא.

2.         למחרת הגשת הבקשות דלעיל, הגישה המבקשת בקשה נוספת, בגדרה עתרה לפטור מתשלום אגרת הבקשה לרשות ערעור (בש"א 3882/06). הבקשה טרם נדונה עד עצם היום, כמו גם עד עצם היום, לא נדרשה תגובת המדינה לתוכנה.

3.         בתאריך  2.11.06  עתרה המבקשת למחיקת בקשתה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, משהתחוור לה, כי בקשתה הוגשה במועד. בנסיבות אלו, ומתוך שגגה, כך נראה, נמחקה בש"א 3859/06 במלואה, הגם שהכילה גם את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט קמא.

4.         ביום 16.11.06 ניתנה החלטה, לבקשת המבקשת, לפיה עוכבו הליכי פינויה מהדירה עד להחלטה בבקשת רשות ערעור, אשר המבקשת צוותה להגיש, כך על פי ההחלטה - בתוך 10 ימים. עוד נקבע בהחלטה, כי אם בקשת רשות הערעור לא תוגש - בתוך המועד שנקבע - יבוטל צו העיכוב שניתן ביחס לפינויה של המבקשת מהדירה.

5.         העיון בתיק מלמד, כי בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט השלום לענייני משפחה באשדוד,  הוגשה כבר ביום 15.10.06 ולפיכך, על פני הדברים, החלטת בית משפט זה מיום 16.11.06 לפיה שומה היה על המבקשת להגיש את בקשתה לרשות לערער בתוך 10 ימים -  אינה עולה בקנה אחד עם העובדות העולות מהתיק.

6.         שרשרת הטעויות לא הסתיימה, שכן, בתאריך  16.1.07 הגיש המשיב בקשה לביטול צו עיכוב פינוי הדירה, על יסוד העובדה, לפיה בקשת הרשות לערער מטעם המבקשת נמחקה ולפיכך, אין מקום להותיר את הצו על כנו. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על ביטולו של צו העיכוב.

7.         בעקבות החלטה זו, הוגשה הבקשה דנן, לביטול ההחלטה מיום 16.1.07 והחזרת החלטת עיכוב הפינוי על כנה. ביסוד הבקשה, עומדת הטענה, לפיה, בקשת רשות הערעור כלל לא נמחקה, כמו גם, הבקשה לפטור מתשלום האגרה כלל לא נדונה.

אשר על כן, לא היה למבקשת את יומה בבית המשפט ולפיכך, יש להורות על השבת ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע הפינוי על כנה.

ג.      טענות המשיב

1.         המשיב טוען כי  הבקשה דנן הוגשה בחוסר תום לב, שכן, שומה היה על המבקשת לבדוק על שום מה לא ניתנה החלטה בבקשתה למתן פטור מתשלום האגרה ואם הייתה עושה כן, היה מתברר לה, כי הבקשה כלל לא נדונה. תחת זאת, המבקשת נהנתה מפרק הזמן הממושך, בו לא נעשה דבר והעיכוב בביצוע צו הפינוי נותר על כנו ונהגה כבת יענה, בהטמינה את ראשה בחול. המשיב הוסיף, כי לא יעלה על הדעת, להמתין פרק זמן של כארבעה חודשים, כפי שנהגה המבקשת, מבלי לבדוק את פני הדברים.

2.         בנסיבות אלו, טוען המשיב, הגם שבקשת המבקשת לרשות לערער לא נמחקה - יש לראותה ככזו ואין להיעתר לבקשתה להשיב את ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע על כנה.

ד.    דיון והכרעה

1.         צודק המשיב בטענתו, כי התנהגותה של המבקשת, על פניה, מלמדת לכאורה, על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. אכן, שומה היה עליה לבדוק מה עלה בגורל בקשתה לקבלת פטור מתשלום האגרה ולפעול בהתאם.

2.         יחד עם זאת, אין להתעלם משורת הטעויות שליוותה את הטיפול בתיק זה מתחילתו. לא ברור על שום מה הבקשה למתן פטור מאגרה לא הומצאה לתגובת המדינה, כמו גם לא ברור על שום מה לא הועלתה לשולחנו של בית המשפט לשם מתן החלטה. כך, אף לא ברור, על שום מה נרשמה בש"א 3859/06 כמחוקה, הגם שרק הבקשה להארכת מועד נמחקה מתוכה ואילו הבקשה למתן רשות לערער נותרה על כנה.

3.         בנסיבות אלו, אין להטיל את מלוא כובד האחריות לפתחה של המבקשת.

אי לכך, אני נעתרת לבקשתה ומורה על עיכוב צו הפינוי שניתן בתאריך 16.11.06.

4.         יחד עם זאת, כדי למנוע תקלות דומות אף בעתיד, המזכירות תעביר העתק הבקשה למתן פטור מהאגרה לתגובת המדינה וזו תגיב לה בתוך 15 יום.